ת"א 56097-02-20

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את הדברים שנאמרו בעל פה על ידי הנתבע. עניינה של התביעה הסתמך על מספר אמירות בעל פה שנאמרו לכאורה על ידי הנאשם. הדברים הראשונים נאמרו לכאורה לעו"ד אורלי מדינה, בא-כוחה של התובעת, אך השופטת מצאה סתירות בגרסאות האירועים שהציגה התביעה ובעדויות שנשמעו. גם האמירות השנייה והשלישית, שנאמרו לכאורה לדוד מנשה ולרועי בן דוד בהתאמה, לא הוכחו. עדותו של מנשה נסתרה בתצהיר התובע עצמו, ובן דוד לא התייצב בבית המשפט להעיד. זאת ועוד, גם אם הדברים הוכחו, עומדת לנתבע הגנה משפטית לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה חסינות מוחלטת לבעלי דין, עורכי דינם או עדים, בגין פרסומים שנאמרו במסגרת הליכים משפטיים. השיחות המדוברות היוו חלק בלתי נפרד מניהול ההליך המשפטי ולפיכך נופלות תחת הגנה זו, ללא קשר לתוכנן או לשיקולים האתיים שלהן. בנוסף, השופטת ציינה כי השפעתן של האמירות על שמה הטוב של התובעת הייתה מזערית, שכן מי ששמע אותן הבין שהן אינן נכונות זמן קצר לאחר שנאמרו. מטעמים אלה נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 22,500 ₪.