ע"א 22953-01-13

תקציר

פסק הדין דן באיזון בין זכויות קניין לבין הצורך להשתמש במקרקעין של אחר לצורך גישה לביתו. בית המשפט מכיר במושג זיקה לשם הנאה מחמת הכרח, המקנה זכות קדימה בנסיבות מסוימות. אמנם מושג זה אינו מוזכר במפורש בחוק המקרקעין, אך בית המשפט סבור כי מדובר בפער שיש למלא. במקרה דנן, חוסר יכולתו של המשיב להגיע לביתו מבלי לעבור במקרקעי המערערת, בשילוב חוסר תום הלב של המערערת בחסימת הכניסה, מצדיקים הכרה באינטרס של טובת נחיצות. אינטרס זה מאפשר למשיבה להמשיך ולהשתמש בכביש המעבר במקרקעי המערערת. בית המשפט מדגיש כי זכויות הקניין אינן מוחלטות ויש לאזן אותן עם עקרונות של תום לב והגינות. מאחר שהמשיב אינו אחראי למצב המורכב, בית המשפט מגן על זכויותיו על ידי הרחבת מטריית זיקת ההנאה בשל הצורך. בנוסף, קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שלא ניתן להתערב בהן, תומכות בדחיית הערעור. המערערת מצווה לשאת בשכר טרחת המשיב ובהוצאותיו, והערעור נדחה פה אחד.