ע"ע 12264-10-13

תקציר

במקרה הנדון, הערעור מתמקד בפיטוריו של אגרונום, יוסי כהן, מתפקידו כמנהל פעוטון עירוני בשל מוגבלותו, וכתוצאה מכך עבר לקצבת נכות. בית המשפט המחוזי בתל אביב תמך בתחילה בהחלטת העירייה, תוך שהוא מצטט הן חוות דעת רפואיות והן תקדימים משפטיים, ואישר כי לא נפל כל פסול באופן הטיפול בכהן, ותיאר את התנהלות העירייה כהוגנת ובתום לב. עם זאת, כהן טען כי הפיטורים מהווים הפרה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וטען כי עם התאמות סבירות, הוא יכול היה להמשיך בתפקידו או לעבור לתפקיד אחר. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם נעשו התאמות ראויות למוגבלותו של כהן בהתאם לחוק, שמטרתו להבטיח יחס שווה והזדמנויות לאנשים עם מוגבלות. בית הדין לעררים בחן מספר היבטים: היעדר התחשבות מפורטת בהתאמות תעסוקתיות אפשריות שהיו יכולות לאפשר לכהן להמשיך לעבוד, היעדר מעורבותו של כהן בדיונים על עתידו התעסוקתי ובחינת תפקיד חלופי בעירייה. בסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה חויבה העירייה לשלם לכהן 75 אלף שקל כפיצוי, תוך הכרה בהפרות אפשריות של חוק השוויון בשל התאמות לא מספקות ואי שיתוף מספק של כהן בתהליך. מקרה זה מדגיש את חשיבותם של מעסיקים, בעיקר ציבוריים, בביצוע יזום של התאמות כדי להקל על שילובם של עובדים עם מוגבלות, תוך הבטחת השתתפותם הפעילה והמכובדת בכוח העבודה. בית המשפט גם הדגיש את היתרונות החברתיים של שילוב כזה, לא רק ליחידים אלא גם להתפתחות חברתית לקראת הוגנות ושוויון.