ת"א 8978-07-18

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה שהגיש מושב מלילות נגד רכבת ישראל. המושב טען כי הרכבת לא עמדה בהוראות ועדת התכנון הארצית, שקבעה כי יש להנגיש נתיבי שירות. התכנית, הנחשבת לבעלת מעמד של חקיקה, אינה תומכת בטענת המושב כי יש לסלול שני כבישי שירות משני צידי המסילה בתחומי המושב. בפסק הדין מוסבר כי לשון התכנית מתמקדת בנגישות ואינה מפרטת את רוחבם, כמותם או מיקומם של נתיבי השירות, ומשאירה פרטים אלה לשלב התכנון המפורט. המושב גם לא הצליח להוכיח כי דרכי השירות הנוכחיות מונעות גישה לחלק כלשהו של המושב או גורמות נזק מופרז לחבריו. כמו כן, בית המשפט בחן את ההסכם בין המושב לרכבת ומצא כי אין בו כל התחייבות לסלילת שני כבישי שירות משני צידי תוואי המסילה. לשון ההסכם, העושה שימוש בצורת הרבים ל"נתיבי שירות", תואמת את התכנית ואינה משתמעת מפרשנותו של המושב כי יש לסלול שני כבישי שירות. הרכבת כפופה להוראות התוכנית, אשר כאמור אינה מחייבת סלילת שני כבישי שירות משני צידי המסילה. בית המשפט התייחס גם למו"מ שקדם להסכם, וציין כי דרישותיו הקודמות של המושב לכבישים משני צידי התוואי לא באו לידי ביטוי בהסכם הסופי שנחתם. הדבר מצביע על כך שדרישות המושב לא נענו. פסק הדין מתייחס גם לטענת המושב כי יש להחיל את כלל הפרשנות נגד המנסח וקובע כי לשני הצדדים הייתה שליטה על תוכן ההסכם. לפיכך, פרשנות ההסכם בניגוד לעמדת הרכבת אינה ראויה. לבסוף, בית המשפט מציין כי התנאים הגיאוגרפיים במושב מלילות, לרבות הנחל הסמוך, שונים מאלה שבמושב גבלים, שם התנהלו הליכים דומים, ולכן אין זה סביר להקים דרכי שירות זהות בשני האזורים. התביעה נדחית, והמושב חויב בהוצאות הנתבע בסך 40,000 ₪.