ע"א 4525/20

תקציר

בפסק דין שניתן לאחרונה הגיש המשיב בקשה לדחיית ערעור בטענה שהוגש באיחור, בעקבות תביעת פיצויים שהגיש המערער נגד המשיב בגין זכויות הפקעה בחלקה ספציפית. פסק הדין הראשוני של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.2.2020 קיבל חלקית את תביעת המערערת, ופסק פיצוי לשנים 1986-1992 ללא ריבית נוספת מעבר להפסד דמי המתנה, כפי שציין השמאי המומחה. עם זאת, בעקבות החלטה זו התגלעו חילוקי דעות בשאלה האם יש להוסיף ריבית והצמדה לפיצוי, מה שהביא את המערערת לבקש פסק דין של בית המשפט לבירור. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ביום 17.6.2020, בקובעו כי אין לה סמכות לתקן את פסק הדין בעניין חישוב הריבית. הערעור, שהוגש ביום 2.7.2020, ערער על החלטה זו ועל היבטים נוספים של פסק הדין המקורי. המשיב טען כי הערעור נדחה, וטען כי המועד האחרון להגשה הוא 21.5.2020, בנימוק של מצב חירום עקב המגפה, ואילו המערערת טענה לזכאות להארכה בשל החלטת בית המשפט המאוחרת לכאורה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הערעור אכן הוגש באיחור אך נתן ארכה רטרואקטיבית, תוך הקלה על חסרונות פרוצדורליים והדגשת שיקולי נגישות לצדק. בסופו של דבר, בית המשפט הטיל על המערערת קנס הוצאות בגין השיהוי, תוך שהוא מתיר את המשך ההליכים.