עע"מ 1373/14

תקציר

פסק הדין דן בהיקף יכולתן של הרשויות המקומיות להעניק הנחות בארנונה, ובפרט האם הן יכולות להתאים רק את אחוזי ההנחה או שיש להן גם סמכות לשנות את הקריטריונים למתן הנחות אלה. השופט מסכם כי לרשויות המקומיות שיקול דעת לקבוע את מדיניות מתן ההנחות בארנונה, כל עוד הן עומדות בקריטריונים שקבע שר הפנים. המשמעות היא שהם יכולים לבחור לאמץ את טבלאות ההנחות הנוכחיות או העתידיות שמפרסם השר, אך הם אינם יכולים לשנות את הקריטריונים שבהן. לטענת השופטת, פרשנות זו מאזנת בין התכלית החברתית-כלכלית של הקלת נטל המס על המוחלשים כלכלית, הצורך באחידות ובשוויון במדיניות ההנחות ברחבי הארץ, לבין עקרון הוודאות התקציבית לרשויות המקומיות ולתושבים. מאחר שהרשות המקומית המשיבה בחרה לאמץ את טבלת ההנחות הקיימת לשנת הכספים 2012, מחליטה השופטת לדחות את הערעור, תוך שהיא מציינת גם כי אין צורך לדון בתביעה הייצוגית. פסק דינה של השופטת שהם נתמך על ידי עמיתיה, השופט ג'ובראן והשופט דנציגר.