על"ע 5674/08

תקציר

המערער, אשר ריצה עונש מאסר השעיה מלשכת עורכי הדין בגין עבירות קודמות, ביצע פעולות משפטיות בהיותו על תנאי, לרבות עריכת חוזים וחתימה על מסמכים כעורך דין. הדבר הוביל לתלונה חדשה ולהרשעה בגין התחזות לעורך דין פעיל וביצוע פעולות השמורות לעורכי דין. בית הדין המשמעתי המחוזי גזר עליו 6 חודשי השעיה והשעיה על עיכוב של 3 שנים. הן המערער והן הוועדה המחוזית ערערו על פסק דין זה. בית הדין הארצי דחה את שני הערעורים, מה שהוביל לכך שהמערער קיבל שנתיים מאסר על תנאי. המערער טען כי אין להחיל את עונש המאסר על תנאי, שכן העבירות הנוכחיות אינן "עבירות מותנות" הקשורות להרשעתו הקודמת. עם זאת, שופטי בית המשפט העליון דחו את ההתנגדויות ואישרו את החלת העונש על תנאי, וקבעו כי מעשיו של המערער פגעו בכבוד המקצוע ואינם הולמים עורך דין, שגם הם היו חלק מעבירות קודמות שלו. דעת הרוב, בראשות השופט דנציגר, שקלה את מהות התנהלותו של המערער ומצאה אותה דומה דיה כדי להפעיל את עונש המאסר על תנאי. השופט הנדל הסכים לדחות את הערעורים, אך חלק על הנימוקים והדגיש כי יש לפרש את העונש המותנה בצמצום. לדבריה, העבירות הנוכחיות היו שונות מקודמותיהן ולא הצדיקו את החלת המאסר על תנאי. עם זאת, היא הצטרפה להחלטת הרוב, וקבעה כי מעשיו של המערער מצדיקים את דחיית שני הערעורים.