בג"צ 481/23

תקציר

במקרה דנן, ביקש העותר את התערבותו של בג"ץ כדי לבטל פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, אשר דחה את בקשתו לזמן עדים בתיק פלילי הנוגע לעסקיו. כתב האישום מייחס לעותר, לעסק שלו ולנאשם נוסף הצבת כיסאות ברחוב ללא היתר ואי ציות לצו הרחקה. העותר טען כי העדים נדרשים להוכיח כי רישיון העסק ושלילת הרישיון היו שלא כדין. עם זאת, בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי ההליך הפלילי אינו הפורום המתאים לטיפול בסוגיות של היתרים מנהליים וסבר כי עדויות העדים אינן רלוונטיות. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תוך הדגשה כי בדרך כלל לא ניתן לערער על החלטות ביניים פליליות אלא בנסיבות מיוחדות. בינתיים, החברה של העותרת ערערה במקביל על פעולות העירייה בבית משפט מנהלי, מה שהוביל בסופו של דבר להשבת רישיונם והיתריהם לאחר תקופת ניסיון. לאחר מכן פנה העותר לבג"ץ, אשר דחה את עתירתו ללא צורך בתגובה, ואישר את העיקרון לפיו בג"ץ אינו דרך לבטל החלטות ביניים פליליות אלא אם הן נעדרות סמכות, שרירותיות ביותר, כרוכות בשאלה עקרונית או יגרמו נזק בלתי הפיך אם לא יטופלו. בית המשפט לא מצא עילה חריגה להתערבות, והדגיש כי העותר עדיין יכול להציג את טיעוניו בשלב הערעור הסופי על פסק הדין, במידת הצורך. לפיכך, העתירה נדחתה ללא הוצאות, שכן לא התבקשה תגובה על ידי בית המשפט.