ע"א 26/89

תקציר

בית המשפט קיבל שני ערעורים על פיצויי הנכות של המערערים, אשר ערערו על ניכוי מחצית מהנכות שנקבעה להם בנימוק שלא נגרמה עקב השירות. בית המשפט קבע כי לוועדה הרפואית, ולא לקצין הפיצויים, יש סמכות לקבוע נכות במקרים של החמרה, אלא אם פקיד הפיצויים כבר עשה זאת. קביעת הנכות צריכה לשקף את מצבו של המערער כתוצאה מהשירות, קרי את הנכות המלאה לאחר ניכוי הנכות הקיימת מהנכות המחמירה. על הוועדה לזהות את נקודת הזמן שבה החלה הנכות עקב השירות ולקבוע נכות זו בהתאם למבחנים הרלוונטיים. כמו כן, יש לקבוע את נכותו של המערער לפני ההחמרה ולקזז זאת מהנכות המחמירה. ההפרש מייצג את הנכות עקב השירות. אם הוועדה לא יכולה לקבוע את הנכות שלפני החמרה, אז כל הנכות שהוחמרה נחשבת קשורה לשירות. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה הרפואית לנכות מחצית מהנכות היא שרירותית ואינה עולה בקנה אחד עם החוק. לפיכך, העררים התקבלו, החלטת הוועדה נדחתה והתיקים הועברו לדיון חוזר. המשיב חויב לשלם לכל אחד מהמערערים הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.