ת"א 58519-02-21

תקציר

השופט קבע כי פרסומי הנתבעים בפייסבוק השמיצו את התובע, קצין משטרה, וכי טענותיהם לאמת בפרסום לא הוכחו. המרכיבים המשמעותיים ביותר של הפרסומים, לרבות תקיפה והטרדה מינית של העיתונאית רוית נאור (הנתבעת מס' 1), לא בוצעו על ידי התובעת. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים לא פעלו בתום לב, שכן פרסומיהם לא היו חוות דעת אלא תיאורים עובדתיים. הנתבע מס' 1, שהוא עיתונאי, חויב לשלם פיצויים בסך 20,000 ₪, ואילו הנתבעים מס' 2 ו-3, אשר שיתפו את הפרסום והוסיפו הערות מכפישות משלהם, חויבו לשלם כל אחד 5,000 ₪. בתוך כך, חויב נאשם 4, שפרסם הערות חמורות ביותר אך מיהר להסיר אותן ולהתנצל, חויב לשלם 2,000 ₪. בנוסף, הנתבעים 1 ו-3 חויבו ביחד ולחוד בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך של 12,592 ₪ ו-10,000 ₪, בהתאמה. השופט הדגיש כי פסקי הדין ניתנו לאחר בחינת גופם של פרסומים ושקילת הזכות לחופש ביטוי, במיוחד בעניינים בעלי עניין לציבור. עם זאת, על הנתבעים לוודא היטב את אמיתות טענותיהם, במיוחד כאשר הם מייחסים פעולות ספציפיות לאדם, כדי להימנע מגרימת נזק לשמם הטוב.