ע"מ 37101-10-11

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב פרשנותו של חוק ההיטל והאם הוא חל על עובדים זרים המועסקים על ידי המערערים. המערערים טוענים כי יש לפרש את המונח "תושב" בחוק ההיטל לפי פקודת מס הכנסה, כך שעובדיהם הזרים נחשבים לתושבים ולכן פטורים מההיטל. מנגד, המשיבה גורסת כי יש לפרש את חוק ההיטל בהתאם לחוק עובדים זרים וחוק הכניסה לישראל, המגדיר עובד זר כתושב. בית המשפט בוחן את ההיסטוריה החקיקתית הן של חוק ההיטל והן של חוק עובדים זרים, ומגיע למסקנה כי כוונת המחוקק הייתה לייקר את עלות העסקת העובדים הזרים ולהקטין את התמריץ להעסקתם. בית המשפט בוחן גם את מערכת היחסים בין חוק עובדים זרים לבין חוק הכניסה לישראל, ומוצא כי זיקתו של עובד זר לישראל היא זמנית ומוסדרת בחוקים אלה. לפיכך, עובד זר המועסק לפי חוק עובדים זרים אינו יכול להיחשב כתושב. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת המערערים כי השומות הוצאו ללא אישור, שכן לרשות המסים סמכות להוציא שומות כאלה לפי סעיפים 145, 150-152 לפקודה. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענת המערערים כי ההיטל סותר אמנות בינלאומיות, שכן אין ראיות התומכות בכך וחל איסור מפורש לנכות את ההיטל מהכנסות העובדים הזרים. לסיכום, בית המשפט פוסק לטובת המשיב, קובע כי הערעורים נדחים, ומורה לכל מערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.