ת"א 2663-03-15

תקציר

התובעת שכרה נכס מהנתבעת לצורך הקמת עסק לבתי קפה. ההסכם הראשוני לא קבע תקופת חכירה, וההסכמים הבאים נעשו בעל פה. התובע טען כי הנתבעת פינתה אותו שלא כדין מהנכס בכך שנעלה את המקום וניתקה את השירותים ללא הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה כי חוזה השכירות פקע ולתובעת אין זכות להמשיך ולהשכיר. בית המשפט מצא כי בעוד שלתובע לא הייתה זכות להחזיק בנכס, שיטת הפינוי של הנתבע היוותה עזרה עצמית אסורה, שכן הוא לא נתן הודעה סבירה מראש. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי טענות התובע לנזקים כספיים כתוצאה מהפינוי לא הוכחו ברובן או לא היו קשורות למעשיו של הנתבע. לתובע נפסקו פיצויים לא ממוניים בסך 8,500 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב הפינוי הבלתי חוקי. מנגד, נפסק לנתבעת סך של 16,731 ₪ בגין עלות השבת הנכס למצבו הקודם, שכן התובעת ביצעה שינויים מסוימים ללא התחייבות הנתבעת להחזירם. סכום זה קוזז כנגד פסיקת הנזק הלא ממוני של התובעת, והותיר את התובעת עם תשלום של 8,231 ₪ לנתבעת. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, ולא נפסקו הוצאות נוספות. ההחלטה ניתנה בכתב ביום 14.11.2017.