ת"א 8577-09-20

תקציר

המחלוקת בין התובעים לנתבעים נסובה סביב הפיצויים המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת חלקת האדמה שלהם. התובעים והנתבעים חלוקים ביניהם באשר לשווי הקרקע ולאחוז המתאים לחישוב הפסד דמי החכירה. חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט מועדפת על ידי התובעים לגבי שווי הקרקע, ואילו הנתבעים תומכים בחוות דעת של מומחה מטעמם. עם זאת, השופטת מצדדת במומחית שמונתה על ידי בית המשפט, ומאמצת את קביעתה על סמך המצב התכנוני של הקרקע והנתונים הקיימים, ללא כל נימוקים משכנעים לסטות מחוות דעת זו. באשר לשיעור דמי החכירה האבודים, השופט פוסק לטובת הנתבעים, תוך שהוא דבק בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בעניין טבר, הקובעת את השיעור על 5% לדונם הראשון ו-3.25% ליתרת החלקה. קביעה זו חלה גם על המקרה הנוכחי. השופטת מציינת כי הפיצויים מכסים את התקופה שממועד ההפקעה ועד למועד הגשת התביעה, בתוספת הצמדה וריבית המחושבת מהמועד האחרון ועד לתשלום הפיצויים בפועל. התובעים זכאים להחזר הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין מהנתבעים, הנקבעים על 10% מסכום הפיצוי, לצד שיפוי של עד 10,000 ₪ עבור חלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט ובאגרות בית המשפט. יש לציין כי 10% מסכום הפיצוי ינוכה בגין מס רווחי הון. השופט מורה לנתבעים לפצות את התובעים בהתאם, כאשר התשלום כפוף להגשת מסמכים מקוריים.