ע"ע 52967-04-22

תקציר

בית המשפט דחה את ערעור המדינה ופסק לטובת המשיב, מורה בגמלאות שביקש לקבל קצבה מגיל 60. המשיב צבר תקופת שירות של למעלה מ-20 שנה, לרבות תקופות חל"ת, והיה זכאי להטבה זו. טענת המדינה כי נגרם לה נזק ראייתי בשל חלוף הזמן נדחתה, שכן היא נבעה אך ורק מהתנהלותה שלה עצמה בניסיונה לבטל את אישורה לאחר 17 שנה. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המדינה כי המשיבה הסתירה מסמכים רלוונטיים, והסכים עם הסברה של המשיבה לאי התייחסות לטענת המדינה בדבר תקופת השירות בכתב תביעתה. באשר לזכאותה של המשיבה לקצבה מגיל 60, קבע בית המשפט כי בעוד שהחוק בעת פרישתה קבע כי עליה לקבל קצבה מגיל 67, הרי שהאישורים שקיבלה מהרשויות המוסמכות הצביעו על כך שהיא תהיה זכאית לקצבה מגיל 60. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה כי היא גיבשה אינטרס הסתמכות על סמך אישורים אלה, דבר סביר ולגיטימי בהתחשב בנוהג הרווח בעת פרישתה. יתר על כן, חלוף הזמן ושינוי מצבו של המשיב הפכו את שלילת הטבה זו לבלתי מעשית. בית המשפט הדגיש כי החלטתו אינה מהווה פסק דין גורף וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. עם זאת, בנסיבות מקרה זה, אינטרס ההסתמכות של המשיבה גבר על האינטרס הציבורי, והוביל למסקנה כי עליה לקבל פנסיה מגיל 60. המדינה חויבה בהוצאות המשפט של המשיב בשל התנהלותו במהלך ההתדיינות והצורך להתדיין בשתי ערכאות.