ה"פ 539/01

תקציר

השאלה המרכזית בתביעה זו היא האם לחברים שאינם חקלאיים במושב בר גיורא יש זכות באדמות המושב או שזכויותיהם מוגבלות לחלקות המגורים שהוקצו להם. המבקשים, שהצטרפו למושב בתחילת שנות התשעים, טוענים כי יש להם זכות בעיזבון יחד עם הסוכנות היהודית, ואילו המושב ומינהל מקרקעי ישראל טוענים כי זכויותיהם מוגבלות למגרשי המגורים. הסוגיות המרכזיות הן האם המבקשים ממלאים את דרישת ה"חקלאות" לעיזבונות, פרשנות ההסכם שלהם עם המושב וכיצד התקבלו זכויותיהם מהמינהל. תקדים השופטת פרוקצ'יה קובע כי המונח "עיזבון" מתייחס אך ורק לקרקע חקלאית. המבקשים אינם זכאים להיות חקלאים ולכן אינם עומדים בדרישה זו. ההסכמים עליהם חתמו המבקשים עם המושב קובעים כי זכויותיהם מוגבלות לחלקות מגורים, ונחתמו לאחר שקיבלו אישור מהמינהל, דבר המעיד על כך שזו הייתה הבנתם. טענת המבקשים כי ויתרו על זכויות בעיזבון שלא מרצונם אינה נתמכת וסותרת את הצהרותיהם הקודמות. נראה כי המבקשים היו מודעים לכך שאינם זכאים לזכויות כלשהן מעבר לחלקות המגורים שלהם. זאת ועוד, אישור המינהל לזכויותיהם התבסס על מידע מטעה של הסוכנות היהודית, שהוביל למסקנה כי למבקשים אין כל זכאות לעיזבון המושב. המשך תביעתם של המבקשים, למרות הסכם פשרה שאליו הגיעו משפחות אחרות, מפתיע, במיוחד לאור העובדה שנראה כי אין הבדלים משמעותיים בין המבקשים לבין המשפחות המתפשרות. בסופו של דבר, הבקשה להכיר בזכויות המבקשים בעיזבון המושב נדחית. הם אינם זכאים לפיצוי וגם הבקשות לסעד הצהרתי נדחות. כל אחד משני הזוגות המבקשים ישלם את שכר טרחת עורך הדין של מינהל מקרקעי ישראל, בעוד שאין צו להוצאות בין הצדדים האחרים.