ע"א 444/65

תקציר

בסכסוך רכושי משנות ה-50 וה-60 נמצא כי למשיבים, אם ובנה, היה היתר משתמע לפחות לאכלס דירת שלושה חדרים בחיפה. הדירה, שהייתה במקור בבעלות החברה הבריטית להפצת כתבי הקודש בקרב היהודים, נמכרה למערער הראשון שטען כי המשיבים פלשו לנכס. התיק נסב סביב פרשנות התביעה, כאשר המשיבים טענו כי המערערים סטו מעילת התביעה שכן המשיבים החזיקו בנכס בהסכמת הבעלים הקודמים. בית משפט השלום פסק לטובת המערערים, אך בית המשפט המחוזי ביטל את הצו ודחה את תביעת המערערים. השאלה המרכזית הייתה האם המשיבים היו מסיגי גבול, כפי שטענו המערערים, או שהייתה להם רשות לתפוס את הנכס. בית המשפט העליון הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לעילת התביעה ודחה את הערעור, תוך שהוא מציין כי המשיבים החזיקו בנכס בהסכמת הנציגות, גם אם מעמדה של חזקה זו השתנה עם הזמן. בפסק הדין הודגש כי טענת המערערים כי המשיבים פלשו לנכס לא הוכחה.