עת"מ 1945/09

תקציר

העתירה עוסקת בארבע שאלות בבחינת הסמכה שעורכת לשכת עורכי הדין. העותרים, שקיבלו ציון של נקודה אחת בלבד מתחת לציון העובר, טוענים כי שאלות מסוימות חורגות מרשימת הנבדקים המותרים וכי לחלק מהשאלות הייתה יותר מתשובה נכונה אחת. הם גם מעלים סוגיות הנוגעות לחוסר ההיגיון בדחיית ההתנגדויות שלהם לאחר הבחינה ולעמימות של פעילות לשכת עורכי הדין. בית המשפט מכיר אמנם בתסכולם של מי שעובדים קשה לקראת בחינות כאלה, אך מדגיש את היקפה הצר של הביקורת השיפוטית על בחינות מקצועיות, המתערב רק במקרים נדירים של פגמים מוכחים בשיקול הדעת או כדי למנוע עיוות דין. ההוראה לבחור את התשובה "הנכונה ביותר" במבחן רב ברירה תקפה ולא ניתן להחיל אותה באופן סלקטיבי רק על ארבע השאלות הנשאלות. בית המשפט גם מסרב לחייב את לשכת עורכי הדין לספק נימוק פרטני לכל התנגדות, וקובע כי ההליך הנוכחי, אף שהוא קצר, מספיק. מבין ארבע השאלות שנשאלו, השתיים הראשונות נמצאות בתחום המותר של נושאי הבדיקה. שאלה 97, בדבר שלילת סמכותו לצמיתות של עורך דין לאמת שטרי עסקאות מקרקעין, היא חלק מהידע הנדרש להליכי רישום מקרקעין. שאלה 64, בדבר הסמכות לפתוח בהליכים פליליים, חוסה תחת הוראות סדר הדין הפלילי. שתי השאלות האחרונות, לעומת זאת, אינן מציגות יותר מתשובה נכונה אחת למרות טענות העותרים. שאלה 26, לעניין מיקומה של תביעה נגד מספר נתבעים, ניתנת למענה ברור על ידי התחשבות במקומות המגורים או העסק של הנתבעים, כאמור בשאלה. שאלה 93, הנוגעת לטעות סופר ברישום מקרקעין, נענית באופן חד משמעי על ידי המקור הסטטוטורי הרלוונטי הכלול בחומר הבדיקה. לפיכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים כל אחד לשלם את הוצאות לשכת עורכי הדין.