ע"ע 73/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סיווגה של "קרן השתלמות" כ"קופת גמל" לפי חוק הגנת השכר וההשלכות של אי העברת כספים שנוכו משכר העובדים לקרן זו על ידי מעסיק. בית המשפט קבע כי קרן ההשתלמות אכן צריכה להיחשב כקופת גמל וכי אי העברת כספים שנוכו לקרן מהווה עבירה חמורה. זאת ועוד, בית הדין הדגיש כי שגה בית משפט קמא בכך שהפחית את הפיצויים שחבה המעסיקה, הלנה, לעובדים, שכן המעסיק לא הציג כל הגנה מפני תשלום. במקום זאת, בית המשפט הורה להלנה לשלם את הפיצויים הסטטוטוריים במלואם. בנוסף, דן בית המשפט בהטלת צו עיקול זמני על כספי המועצה המקומית, המעסיקה, המוחזקים על ידי אוצר השלטון המקומי. הרשם דחה תחילה את הבקשה למתן הצו, בנימוק של חוסר ראיות, אך בית משפט קמא קיבל חלקית את הערעור והטיל עיקול על 25% משיעור הקרן. בפסק הדין מודגש כי החלטות בעניין צווי עיקול נתונות לשיקול דעת, וכל עוד החלטת בית משפט קמא נותרת סבירה, לא תתערב ערכאת הערעור. במקרה זה, בית הדין לא מצא הצדקה להבחין בין כספי העובדים לכספי המעביד במסגרת צו העיקול. זאת ועוד, נדחתה טענת המשיב כי הערעור הפך תיאורטי בשל חלוף הזמן ושינויי הנסיבות. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של הרשות השופטת להכריע בסכסוכים וכי מקרה זה אינו נופל לתחום הסוגיות האקדמיות או העיוניות. לפיכך, קיבל בית המשפט את הערעור בחלקו, וחיזק את הטלת צו העיקול הן על הפרשות העובדים והן על הפרשות המעביד לקרן השתלמות. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערערת, ופסק הדין היה אמור להישלח לצדדים המעורבים.