ת"א 45099-07-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לפירוק שיתוף בחלקת מקרקעין בתל אביב עם מספר בעלים - צאצאי משפחה אחת - שלא נהנו מהנכס במשך שנים. התובעים, חלק מהבעלים, ביקשו מבית המשפט להורות על מכירת המגרש לכל המרבה במחיר ולחלק את ההכנסות בין השותפים. הנתבעים, גם הם בעלי החלקה המתגוררים בה, התנגדו לתביעה, בטענה כי אחוז זכויות הבעלות כפי שנרשמו אינו משקף את המצב בפועל, ולכן פירוק השותפות אינו הוגן. עוד טענו כי חלק מהנאשמים מתגוררים בקרקע שנים רבות ואין מקום לפנותם. כמו כן, הם טענו כי להוריהם ניתן היתר בלתי חוזר לגור במקום, ולכן יש להכיר בהם כדיירים מוגנים ולמכור את הקרקע כתפוסה. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקיבל את בקשתם לפרק את השותפות ולהורות על מכירת החלקה כנכס ריק. השופטת טענה כי הנתבעים לא הציגו הגנה משפטית כנגד התביעה, שכן עקרון העל מקנה לכל שותף במקרקעין משותפים את הזכות לדרוש את פירוק השותפות בכל עת. עוד קבעה השופטת כי טענות הנתבעים בדבר רישום שגוי של הנכס וההיתר הבלתי חוזר להשתמש בו אינן עומדות, שכן רישום הזכויות בטאבו מחייב, והנתבעים לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם. יתר על כן, אין בטענות אלה כדי לשלול לחלוטין את זכויות התובעים, ועל כן יש לפרק את השותפות. באשר לתביעת הנתבעים לדיירות מוגנת, קבע בית המשפט כי הם אינם עומדים בתנאים הנדרשים להכרתם כדיירים מוגנים. למרות שהנתבעים החזיקו בנכס באופן ייחודי, הם לא הציגו כל ראיה לכך שכל השותפים הסכימו לשימוש הבלתי חוזר שלהם בקרקע. השופטת הסתמכה על פרוטוקול ישיבת היורשים, ממנו עולה כי ניתנה הסכמת הנתבעים למכור את החלקה כפנויה, וכי הם היו מודעים והשתתפו בתהליך רישום הירושות. עוד ציינה השופטת כי התובעים לא ידעו ולא יכלו לצפות שהנתבעים יטענו לדיירות מוגנת בדיעבד. לפיכך, הכרה בנתבעים כדיירים מוגנים תהווה מעשה של חוסר תום לב, ויש למכור את החלקה כפנויה. השופט הורה על פירוק השותפות ומכירת הקרקע לכל המרבה במחיר, מינה כונס נכסים שיפקח על התהליך, ושמר את הדיון בהוצאות המשפט לשלב מאוחר יותר. השופטת הדגישה כי על הנאשמים להתחיל להיערך לפינוי כבר עכשיו, אך מועד הפינוי ייקבע בהמשך, רצוי בהסכמה, ובהתחשב בתקופה הארוכה בה התגוררו הנאשמים ובצורך שלהם בפתרון חלופי. לבסוף ביטל השופט את צו איסור הפרסום על התיק, אך נתן לצדדים 45 יום להציג טיעונים מדוע אין לפרסם את ההחלטה במלואה.