ת"א 61313-03-22

תקציר

בית המשפט קיבל את טענות התובע במלואן. הנאשמת לא הצליחה לשכנע את השופט כי לא קיבלה 480 ערכות בדיקה מתוך 600 הערכות מלכתחילה. בידי התובעת תעודת משלוח חתומה על ידי הנתבעת המאשרת איסוף עצמי של הערכות, וטענת הנתבעת כי הערכות לא נאספו נמצאה כטענה רטרואקטיבית, אשר נעדרה קונטמפאליות ולא הועלתה בשני צמתים קריטיים טרם הגשת כתב ההגנה. השופטת מתחה ביקורת גם על כך שהנתבעת לא הביאה עד רלוונטי שיעיד על קבלת ערכות או דו"ח מלאי, וראתה בצילום המסך של המערכת הממוחשבת על ידי התובעת, שתיעד את איסוף הערכות על ידי הנתבעת, כתומך בגרסת התובע. באשר להזמנה השנייה, הנתבעת לא הכחישה את קבלת המשלוח אלא סירבה לשלם עבורו, בטענה לפרקטיקה מסחרית המאפשרת לה להחזיר סחורה שלא נמכרה. עם זאת, השופט מצא כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח קיומה של פרקטיקה כזו, במיוחד לאור העובדה שהסחורה לא הוחזרה בתוך חלון הזמן הנטען של 14 יום. בהתחשב בכך שהנתבעת לא חלקה על קבלת הצו השני ולא שילמה בגינו, הורתה השופטת לנתבעת לשלם לתובע סך של 505,440 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 01.10.2021. כמו כן חויב הנתבע לשלם שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 50,000 ₪ בתוך 30 יום. זכות הערעור נשמרה לשני הצדדים.