ת"א 13723-03-18

תקציר

פסק הדין מכיר בתביעת התובע לבעלות על חלק של 250 מ"ר במקרקעין המדוברים, הרשומים כיום על שמו של המנוח מוחמד עלי גדיר, בהתבסס על הסכם בעל פה שנעשה בין התובע לבין המנוח. השופט השתכנע מעדותו של התובע ומעדויותיו של עדיו, אשר אומתו על ידי ילדיו של המנוח, נתבעים 2 עד 5. היעדרו של הסכם בכתב, כנדרש בחוק המקרקעין, היה מוצדק בשל הקרבה המשפחתית בין התובע למנוח, והשופטת קבעה כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהדרישה המחמירה הרגילה להתחייבות בכתב. עוד ציין השופט כי הנתבע, שטען כי קיבל את הקרקע במתנה מסבו, לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. עוד ציינה השופטת כי גם אם טענת הנתבע נכונה, הרי שהמתנה נוגעת לשטח קטן מזה שרכש התובע, ולכן לא תהיה התנגשות בין זכויות הצדדים. השופט הדגיש כי פסק דין זה נגע רק לשאלת הבעלות ולא לשאלת החזקה בקרקע, שלגביה עשוי להידרש הליך נפרד. לבסוף הורה השופט לנתבע מס' 10, עלי עיסא גדיר, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 17,550 ש"ח בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 28.1.2020.