עת"מ 48964-11-10

תקציר

העותרים, שירשו מאביהם נכס מסחרי בירושלים, עתרו לביטול חוב הארנונה בסך 225 אלף שקל, בטענה כי החוב התיישן, כי הנכס אינו ראוי לשימוש וכי העירייה התרשלה בגביית החוב. המשיבים, עיריית ירושלים ומינהל הארנונה, טענו כי העותרים לא הוכיחו את אי כדאיותו של הנכס למגורים וכי לא נמסרה להם הודעה על מות האב לצורך בחינת בקשת הפטור. בית המשפט מצא כי העותרים לא הגישו את התנגדותם במועד וכי טענתם בדבר תקופת ההתיישנות אינה תקפה, שכן הם הכירו בחוב בשנת 2008 ושילמו כלפיו. בנוסף, ציין בית המשפט כי העותרים שיבשו במכוון את מאמצי גביית החובות של העירייה ושינו את גרסתם בנוגע לבעלות על הנכס ולמצבו. השופט דחה את העתירה והורה לעותרים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק הדין נטה לטובת המשיבים, ודחה את בקשת העותרים לביטול חיובי הארנונה.