ע"א 50162-10-14

תקציר

בית המשפט החליט כי הערעור על התיישנות חיובי הארנונה לשנים 1999-2000 מתקבל, ואילו יתר טענותיה של המערערת נדחות. השופט, השופט כנפי שטייניץ, השופט מרזל והשופטת רומנוב הסכימו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא באשר לטענת העדר תחרות וטענת חדלות פירעון, שכן הוא מבוסס על ממצאים עובדתיים. עוד קבע בית המשפט כי הטענות בדבר קיומה של הבטחה מנהלית וצמצום הפרשי הריבית וההצמדה שהעלתה המערערת לא זכו להתייחסות, שכן הן לא הועלו בבקשת רשות ההגנה. פסק הדין מתייחס גם לתקופת ההתיישנות על תשלום ארנונה. המשיב טען, כי תשלומי המערער בגין חובות העבר מהווים הודאה במכלול חובותיו, ובכך מאפסים את תקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט מצא כי תשלומים אלה יוחסו לחובותיה הקודמים של המערערת, שהיו נשוא תביעה קודמת ותיק הוצאה לפועל. על פי הראיות שהוצגו, ייחוסו של המשיב עצמו לתשלומים ששילמה המערערת כיסה את חובות הארנונה עד סוף שנת 1998. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הודאה המאפסת את תקופת ההתיישנות חייבת להיות מפורשת וברורה, מה שלא היה המקרה כאן. תשלומי המערער לסילוק חובו הקודם אינם יכולים, אפוא, להיחשב כהודאה בחבות במסים בשנים 1999-2000. אשר על כן, התביעה בגין שנים אלו נדחית מחמת התיישנות. הסכום ששילם המערער למשיב בגין ארנונה מיוני 2000 ועד אפריל 2002, שאינם חסויים על פי חוק, הוא 350,432 ₪. שכר טרחת עורך הדין מופחת ל-30,000 ₪, בעוד יתרת החיובים נותרת ללא שינוי בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות ערעור בסך 15,000 ₪, וכל בטוחה תוחזר למערערת.