ע"פ 50541-04-15

תקציר

הנאשם הואשם באיומים חמורים על עובדת סוציאלית ונמצא אשם. עם זאת, השופטים החליטו להימנע מהרשעתו, בהתחשב בפוטנציאל הפגיעה הקשה בסיכויי שיקומו ובאופי העבירה. השופטים הכירו בחומרת העבירה, אך טענו כי נסיבותיו הפרטניות של הנאשם, לרבות מצבו האישי והמשפחתי, מצדיקות התחשבות מיוחדת. הם הדגישו כי הימנעות מהרשעה היא חריגה וצריכה להתרחש רק במקרים נדירים. כמו כן, לנאשם עבר פלילי קודם בגין איומים דומים ונגזר עליו מאסר על תנאי. נוכח העבירה האחרונה והיעדר התקדמות משמעותית בטיפול, סברו השופטים כי אין מקום להימנע מהרשעה אך ורק כדי למנוע את הפעלת המאסר על תנאי. לחילופין, ביקש הנאשם להאריך את המאסר על תנאי, תוך השוואת מצבו לזה של המשתמשים בסמים. השופטים דחו טענה זו, שכן הנאשם לא עמד בדרישות החוק החלות על משתמשים בסמים. הם הדגישו כי כוונתו הברורה של המחוקק הגבילה חריג זה לאותה קבוצה ספציפית. בנוסף, ציינו השופטים כי שגה בית משפט קמא בהטלת צו מבחן ללא הרשעה, שכן הוא סותר את הוראות פקודת המבחן. בסופו של דבר התקבל הערעור, והשופטים הציעו להרשיע את הנאשם ולגזור עליו ארבעה חודשי מאסר. כמו כן הורו על חמישה חודשי מאסר על תנאי וחייבו את הנאשם לרצות בסך הכל 12 חודשי מאסר, בניכוי 38 ימי מעצר. השופטים הדגישו את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה, אך גם לקחו בחשבון את נסיבותיו הפרטניות של הנאשם. ההחלטה התקבלה פה אחד.