דנ"א 2054/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס למחלוקת על סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להורות על השבת כספים. דעת הרוב של המשנה לנשיא ש' לוין והשופט א' מצא כי ראש לשכת ההוצאה לפועל אינו מוסמך לעשות כן, ופירש את סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל כך שיחול רק על כספים ששולמו במסגרת תיק הוצאה לפועל. הם טענו כי הרחבת סמכות זו בנסיבות אחרות תיצור קשיים משפטיים וראייתיים וכי דרך הפעולה הראויה עבור העותרים תהיה להגיש בקשה להשבה עצמאית. עם זאת, דעת המיעוט של השופט י' טירקל פירשה את סעיף 18(א) כך שיחול גם על נסיבות מקרה זה, תוך הדגשת תכלית החוק לפשט את הליכי הגבייה ולהשיב את המצב לקדמותו עם ביטול פסק הדין. הוגשה עתירה לדיון נוסף בפסק דין זה, והעותרים קראו לאמץ את פרשנותו של השופט טירקל, שלטענתם היא פסק דין חדש וחשוב. המשיבים טענו מנגד כי אין מקום להורות על דיון נוסף, שכן דעת הרוב מבוססת היטב והחוק עצמו קובע דרכים אחרות לביצוע פסקי דין. בית המשפט עיין בחומרים ומצא כי הנושא נדון בעבר כהערות אגב בתיק קודם, וכי פרשנויות שונות לסעיף 18(א) אינן מצדיקות דיון נוסף. עוד ציין בית המשפט כי פסק הדין עצמו אינו מהווה תקדים, וכי ניתן לפתור את העניין באמצעות ביצוע ישיר של פסק דינה של ערכאת הערעור במקרים המתאימים. בסופו של דבר נדחתה העתירה לדיון נוסף, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.