ת"א 55319-07-19

תקציר

השופט בתיק אזרחי זה דן בכובד ראש בראיות שהוצגו בנוגע לסכסוך הלוואה כספית בין התובע, רונן בן עמי, לבין הנתבע, נתן פפל. השופט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר, למרות כמה שאלות וחוסר עקביות בעדותו. הנתבע לא הפריך את טענות התובע ולא הביא כל ראיה משכנעת שתתמוך בגרסתו שלו לאירועים. השאלה המרכזית הייתה האם התובע הלווה לנתבע את סכום הכסף הנתבע, דבר שהנתבע הכחיש. השופטת ציינה כי הסכם ההלוואה והצ'קים החתומים תומכים בטענת התובע כי אכן הלווה כספים לנתבעת במספר הזדמנויות. מנוסח ההסכם השתמע כי ההלוואה ניתנה כבר בעת החתימה, וארבעת השיקים שהוצגו – שהיו בסכומים שונים ונכתבו במועדים שונים – תמכו בטענת התובעת כי ההלוואה ניתנה בשלבים שקדמו להסכם. יתר על כן, עדותו של הנאשם עצמו הייתה מעורפלת ונטולת פרטים מהותיים, והוא לא הצליח לספק הסבר משכנע לחוסר העקביות במספרים הסידוריים ובמועדי השיקים. עוד מצאה השופטת משמעות לכך שהנתבע לא חזר בו מגרסת התובע לאירועים, והודתה כי אכן ביקש סכומי כסף שונים. בעוד שהיו כמה היבטים מפוקפקים בעדותו של התובע, השופט הגיע למסקנה כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובע. גם טענת הנתבעת כי הריבית חרגה מהוראות החוק לא הייתה משכנעת. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובע, קיבל את התביעה והורה לנתבעת לפרוע את סכום ההלוואה בסך 132,175 ₪, בצירוף ריבית והוצאות הכרוכות בחוק ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבה הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 10,000 ₪.