פש"ר 24791-01-17

תקציר

פסק הדין דן בהליך פשיטת רגל של חייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו. מטרות הליך פשיטת הרגל הן לקבל את נכסי החייב ולחלקם בין נושיו, תוך מתן אפשרות לחייב להתחיל מחדש ולהיפטר מחובותיו. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחזק את הרעיון של שיקום חייבים ושילובם בחזרה בחברה. במקרה זה, השופטת מסכימה עם הערכת הנאמן כי תוכנית הפירעון של החייב צריכה לעמוד על 3,000 שקל בחודש למשך חמש שנים. עם זאת, השופט מתחשב בנסיבותיו האישיות והכלכליות של החייב. החובות ישנים, משנת 1985, וניסיונות קודמים לגבות אותם באמצעות ההוצאה לפועל לא צלחו. החייב הוא בן 60, עם הכנסה מוגבלת ואופק השתכרות סופי עד הפרישה. השופט מכיר גם בכך שאשת החייב תורמת כלכלית למשק הבית המשותף שלהם, אך מדגיש כי היא אינה אחראית לחובות בעלה. בהתחשב בגורמים אלה, השופט מגבש תוכנית פירעון חדשה עבור החייב. במקום 3,000 שקל, ישלם החייב 1,000 שקל לחודש למשך 48 חודשים, החל מיולי 2019, עם אפשרות להקדים תשלומים. החייב פטור מהגשת דוחות אלא אם ביקש זאת. עם השלמת התשלומים, יינתן פסק דין פיטורים. בנוסף, השופט קובע כי הכספים המוגנים של החייב לא יחולטו ואילו כספים לא מוגנים יכולים לשמש למקדמות. השופט מנמק החלטה זו בכך שהוא מכיר בצורך לסייע לחייב לקצר את שהותו בהליך ולהבטיח שיש לו חסכונות לעת זקנה. פסק דין זה נועד לאזן בין הזכויות והאינטרסים הן של הנושים והן של החייב.