ע"א 18626-03-11

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים והחליט לקבל את הערעור. עמדת המשיב כי המערערת העניקה להם בטוחה לצמיתות בכך שהסכימה כי הערבות משמשת כבטוחה חוזרת, מוכרת על ידי בית המשפט. עוד עולה מתנאי הערבות כי המערערת הסכימה לתנאי חוק הערבות. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם זכותו של המשיב לנכות את כל הכספים בחשבונו של המערער. כן עומדת למשיב הזכות לפנות ישירות למערערת ללא פנייה מוקדמת לחייבים העיקריים, ולשחרר את הערבים מערבותם. ההוראות החוזיות האמורות באיגרת החוב גוברות על הוראות חוק הערבות, ומאחר שלא נגרם למערער כל נזק משחרורו של נפתלי מהערבות, הפטור שלו תקף. עם זאת, הערבות חלה רק כאשר קיים חוב מוכח מהחייב למשיב. על המשיב לנהוג בתום לב גם בעת מימוש זכויותיו על פי הערבות. בית המשפט מצא כי בניגוד למסקנתו של בית משפט קמא, חובו של החייב למשיב שולם במלואו לאחר קבלת התמורה מהאנייה הנמכרת. טענת המשיב כי נותרה יתרה עומדת בסתירה לכך שהחזירו את הכספים ששולמו ביתר לחייב. גם ההסכם שנעשה בין המשיב לבין בא כוח החייב בדבר סכומים נוספים נמצא כעסקה נפרדת שנעשתה לאחר המכירה, ועל כן יש להשיב את הכספים שנתפסו מחשבונה של המערערת. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת המשיב כי תשלום סך 30,000 ₪ לבא כוח החייב היה תנאי מוקדם למכירת האנייה. הראיות תומכות בטענת המערערת כי הסכם זה נעשה לאחר המכירה. מצוין שיקול הדעת הרחב של המשיבה בהפעלת החלטות עסקיות, אך ההתנהלות המפוקפקת בעריכת ההסכם מעוררת חשש לחובת תום הלב שלה. לפיכך החליט בית המשפט כי על המשיב לפצות את המערערת בסך 29,419.53 דולר ערך שקלי מיום 31.12.2007, בצירוף ריבית והוצאות כנדרש בחוק. הערבות תוחזר למערערת.