ע"א 8422/19

תקציר

ערעורו של המערער נדחה על ידי ערכאת הערעור, אשר אישרה את ממצאי בית משפט קמא בדבר מהימנות ועובדות, תוך דחיית כל עילה להתערבות. טענות המערער נסובו בעיקר סביב טיעונים פרוצדורליים ומשפטיים, לרבות טיעונים הנוגעים לתקופת ההתיישנות. בית משפט קמא מצא את המערער אשם בהתנהגות בלתי הולמת, לרבות מרמה וגניבה, אך נטען כי תקופת ההתיישנות לא החלה עד שהמערער ידע בפועל על ההונאה, דבר שבית המשפט קבע כי לא התרחשה עד למינויו של המנהל המיוחד והחקירות שבאו בעקבותיו. מהראיות שהוצגו עולה כי המערערת עשתה שימוש לרעה בכספי העמותה, ערבבה אותם עם חשבונות אישיים ולא סיפקה תיעוד נאות לתרומות, ובפרט לעמותת "הרב טוב". גם טענותיו של המערער בנוגע לשכרו וחוזי העסקתו נדחו, כאשר בית הדין מצא חוסר עקביות וחוסר שקיפות. זאת ועוד, ציין בית משפט קמא מידה מופרזת של שליטה בידי המערערת על העמותה, אשר מנעה פיקוח סביר של הוועד. פסק הדין של בית המשפט עסק בהיבטים שונים של התנהלותה הכספית הפסולה של המערערת, וההחלטה הדגישה בעיות בפעילות העמותה, מה שעורר צורך פוטנציאלי ברפורמה בפיקוח ובנוהלי התרומות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך חיוב המערערת לשאת בהוצאות הכספיות שהטיל עליה בית המשפט וערכאת הערעור הסכימה פה אחד עם ההחלטה.