ע"א 5685/94

תקציר

הערעורים בפני בית המשפט התמקדו בזכויות בעלות בנכס בשכונת סילוואן במזרח ירושלים, שנרשם תחילה על שמו של אחמד חוסיין מוסא אל-עבסי. לאחר מותו בשנת 1980 הוכרז הנכס כנפקד על ידי המפקח על נכסי נפקדים, והקנה זכויות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. ייעוד זה הוביל למכירתו לרשות הפיתוח, כאשר עמותת אלע"ד חכרה חלקים ממנו. יורשיו של המנוח ערערו על עסקאות אלה, וטענו כי סיווגן הנפקד ומכירת הנכס שלאחר מכן היו פגומים. בית המשפט המחוזי מצא כי עשרה מילדיו של המנוח אכן היו נפקדים בעת ההכרזה, אך המכירה בוצעה בחוסר תום לב. בית המשפט העליון תמך בעמדה זו, והדגיש כי ההכרזה נעדרת לגיטימיות, ובכך פסל את המכירה, תוך שהוא מאשר בעלות משותפת בין האפוטרופוס לבין יורשים שאינם נפקדים. נקבע כי כל יורש יוכל לנקוט בנפרד בהליכים משפטיים הנוגעים לזכויות בעיזבון, כל עוד האפוטרופוס, שהכריז בטעות על הנכס כנפקד לחלוטין, היה מעורב בהליכים. בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה בדבר מעמד הנפקד של היורשים הונח באופן שגוי, שכן הם רכשו זכויות קניין חוקיות רק עם מותו של המנוח בשנת 1980, ולא קודם לכן. פסק הדין מתח ביקורת על כשלים מנהליים והתנהלות חסרת תום לב של האפוטרופוס בעת מכירת הנכס, וחיזק את העובדה כי הגנות השוק בעסקאות מסוג זה אינן חלות. בסופו של דבר אישר בית המשפט את טענות היורשים, קבע כי העסקה בטלה, והכיר בכל היורשים שאינם נפקדים כבעלים חוקיים. יתר על כן, היא שללה מעמותת אלע"ד זכויות כלשהן, והדגישה כי לא ניתן להחיל תוקף חלקי של עסקה פגומה. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בערעורה של עמותת אלע"ד בעניין צווי ירושה, והדגיש כי גם אלה אינם מושפעים מהוראות החוק בנוגע לנכסי נפקדים. ערעורן של בנות המנוח התקבל ואישר את מעמדן כיורשות חוקיות, ואילו ערעוריה של אלע"ד נדחו, תוך הדגשת זכאותם של יורשי העיזבון.