רע"א 17537-03-21

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה את בקשת המבקשים להציג ראיות נוספות שיסתרו את הערכת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותו של המשיב כתוצאה מתאונת דרכים בשנת 2018. הוועדה הרפואית העריכה את נכותו של המשיב בשיעור של 10% כל אחד בגין מגבלות קלות בעמוד השדרה הצווארי ופגיעה בינונית בשרירי השרוול המסובב של הכתף. המבקשים טענו כי הוועדה לא שקלה כראוי את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בכתף, והסתמכה במקום זאת על בדיקת אולטרסאונד פרטית שהציג המשיב. עם זאת, בית המשפט מצא כי לוועדה הייתה גישה לכל המסמכים הרלוונטיים, לרבות בדיקת דימות תהודה מגנטית (MRI), וערכה בדיקה קלינית משלה של המשיב. עוד נקבע כי הוועדה הפעילה שיקול דעת עצמאי, מה שהופך את הבדיקה הפרטית לפחות חיונית. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי הצגת בדיקה פרטית לבדה אינה מצדיקה הודאה בראיות סותרות. בית המשפט הדגיש את החריגות שבהתרת ראיות לסתור את החלטות הוועדה הרפואית ומצא כי קביעת הנכות של הוועדה התבססה על ראיות שונות ועל הערכה קלינית שלה עצמה, ולכן אין זה מקרה ראוי להתערבות. גם העובדה שלמבקשים ולמשיבים היו פרשנויות שונות לבדיקת ה-MRI לא הייתה עילה מספקת להצגת ראיות נוספות, שכן הבדלים בחוות דעת מומחים הם שכיחים. ככלל, אישר בית המשפט את החלטות הערכאה הנמוכה יותר, תוך הדגשת היעדר פגם ממשי בהליך הוועדה הרפואית ובמסקנתה והורה למבקשים לכסות את הוצאות המשיב.