ת"א 3781-05-11

תקציר

התובעים והנתבע היו בעלי חלקות קרקע סמוכות, כאשר חלקת התובעים הייתה ללא קרקע ואינה נגישה אלא דרך קניינה של הנתבעת. התובעים ביקשו לקבל זכות גישה במקרקעין של הנתבעת. בית המשפט מצא כי זכות מעבר הוקנתה לתובעים על ידי הבעלים הקודם, אשר מכר את חלקת הנתבע לשני הצדדים במועדים שונים. זכות מעבר זו אושרה על ידי עדים והוכחה על ידי מפת מצב חתומה על ידי הבעלים לשעבר והתובעים. למרות שהנתבעת טענה כי זכות הגישה של התובעים אינה עניינה, בית המשפט מצא כי היא פעלה בחוסר תום לב בכך שסירבה להכיר בזכותם של התובעים ולא כללה סעיף המחריג אותה בחוזה הרכישה שלה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי זכות המעבר של התובעים לא פגעה באופן משמעותי בקניינה של הנתבעת, במיוחד בהתחשב בכך שאותם כבישים המשרתים את תחנת הדלק של הנתבעת יכולים לשמש לכניסה ויציאה לחלקת התובעים, תוך הימנעות מסיכונים בטיחותיים ושמירה על פעילות התחנה. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים והעניק להם זכות מעבר באין מפריע במקרקעי הנתבעת. זכות מעבר זו הוגדרה כשתי דרכים ברוחב שלושה מטרים, אחת לכניסה ואחת ליציאה, העוברות לאורך הגבול המערבי והמזרחי של רכושו של הנאשם. חלקם של התובעים והנתבעים בכבישים נקבע בהתאם לגודל חלקותיהם. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, שכן בית המשפט מצא את התנהגותם בלתי סבירה, מה שהוביל להתדיינות משפטית מיותרת. פסק הדין קרא לצדדים לשתף פעולה ולפעול בתום לב, תוך הדגשת החשיבות של פתרון סכסוכי מקרקעין בצורה ידידותית.