בג"צ 561/75

תקציר

העותר, קצין מילואים בצה"ל שהשתתף במלחמת יום הכיפורים, ביקש מבית המשפט לחייב את שר הביטחון והרמטכ"ל לערוך חקירה מקיפה של הליקויים שהתגלו במהלך הלחימה במעוזי התעלה ולחשוף את מחדלי המפקדים. העותר טען כי החקירות הקיימות אינן מספקות וכי תלונותיו נגד מפקדים מסוימים, שחרגו לכאורה מנורמות ההתנהגות המחייבות, לא טופלו כראוי. המדינה טענה כי העותר נעדר מעמד וכי הסוגיות שהועלו אינן שפיטות. בית המשפט קבע כי לעותר היה מעמד, שכן נגרם לו נזק אישי וישיר. עם זאת, בית המשפט סירב להתערב לגופו של עניין, וקבע כי הסוגיות אינן שפיטות. בית המשפט הבחין בין זכות העמידה של העותר לבין שאלת השפיטות, והדגיש כי זו תלויה במהות הסוגיה וביכולתה של מערכת המשפט להכריע בה. בית המשפט קבע כי עניינים הנוגעים לארגון, מבנה, מוכנות, הצטיידות ותפעול הצבא אינם ראויים לביקורת שיפוטית. כמו כן, בית המשפט ציין כי לא יתערב בשיטות הדיון, קבלת ההחלטות והאימונים של הצבא. באשר לטענות העותר בדבר כשלים פיקודיים, מצא בית המשפט כי רשויות הצבא בחנו אותם וכי שיקוליהם אינם מופרכים או שרירותיים מיסודם. בית המשפט הגיע למסקנה כי נושא התחקירים המבצעיים ותהליך הפקת הלקחים של הצבא מצוי בשיקול דעתן המקצועי של רשויות הצבא ולפיכך אינו שפיט. השופט ויתקון הדגיש כי לרשות השופטת אין כלים להתערב בעניינים כאלה וכי הדבר לא יועיל. העתירה נדחתה בעילה של אי שפיטות.