ע"א 35368-06-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בישראל, שעניינו בעלות משותפת וניהול בית. המטרה העיקרית היא להסדיר את ניהול הבתים בבעלות כבתים משותפים, אך אינם רשומים באופן רשמי ככאלה, ולהבטיח את השירותים הדרושים ואת התחזוקה הנאותה של הנכס בבעלות משותפת. בית המשפט מבהיר כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי הפרקים הרלוונטיים בחוק המקרקעין היא להסדיר את ניהולם של נכסים אלה, ולא לקבוע זכויות קניין כשלעצמן. הדבר ניכר בדברי ההסבר להצעת החוק, המדגישים כי ההוראות נועדו להקל על הניהול והתחזוקה של חלקי הבית המשותפים. המטרה אינה לעכב רישום זכויות בנכסים שאינם בתים משותפים רשמיים, אלא לנהלם ביעילות עד לרישום כזה. פסק הדין מתייחס גם לרעיון פירוק שותפויות בנכסים מסוג זה. היא מאשרת כי לבית המשפט יש סמכות להורות על פירוק שותפויות בבתי פרק ו'1, מתוך הכרה בכך שזו לעתים קרובות הגישה המועדפת לעידוד פיתוח וסחירות הקרקע. הדרך העיקרית לפירוק שותפויות כאמור היא באמצעות רישום הנכס כבית משותף, אך לבית המשפט שמורה שיקול הדעת לבחור בדרך חלופית בהתאם לנסיבות הספציפיות. במקרה הספציפי שלפנינו, בחר בית משפט קמא בהליך פירוק המבוסס על זכויות הבעלות של הצדדים, תוך התחשבות בסיכוני ההפקעה. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות ונתפסת כגישה סבירה בהתחשב באופי הסכסוך וביחסי הצדדים. עוד מציין בית המשפט כי כל פסק דין סופי בעניין פירוק השותפות יהיה כרוך בקביעת גורלם של חוזי שכירות צולבים, אשר יידונו בשלב המתאים של המשפט. השופטים, המשנה לנשיא י' ענבר, השופטת יהודית שבח והשופט שאול שוחט, מסכימים פה אחד עם פסק הדין, הכולל את דחיית הערעור וחיוב המערער בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.