ת"פ 27280-03-13

תקציר

פסק דינה של השופטת ליאורה ברודי פותח בהתוויית תכליתו של תיקון 113 לחוק העונשין, שמטרתו לקבוע מסגרת מובנית לענישה על בסיס העקרונות והשיקולים המפורטים בסעיפים 40א-40טו לחוק העונשין. עקרון ההלימות, המבטיח כי העונש יתאים לחומרת העבירה, מודגש. הליך גזר הדין כרוך בקביעת טווח הענישה המתאים לעבירה שבוצעה ולאחר מכן בהטלת עונש הולם בטווח זה, תוך התחשבות בנסיבות הפרטניות. לבית המשפט שיקול דעת לסטות מהטווח מטעמי שיקום או שלום הציבור. בקביעת טווח הענישה שוקל השופט את הערך החברתי המושפע מהעבירה ואת מידת הפגיעה שנגרמה לו, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת נסיבות העבירה. היא מדגישה את חשיבות הזכות לחיים ולשלמות הגוף, ומדגישה את האופי המתוכנן מראש של מעשי הנאשם, היעדר התגרות והנזק הפיזי והנפשי שנגרם לקורבן. השופט מפנה למספר פסקי דין קודמים התומכים בקביעת טווח הענישה, במטרה למגר את "תרבות הסכינים" באמצעות ענישה מרתיעה. הטווח נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר. בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות לעבירה, השופט לוקח בחשבון את עברו הנקי של הנאשם, נסיבותיו האישיות, הודאה מיידית והבעת חרטה. עם זאת, היא מציינת כי הנאשם ניסה להעביר אחריות מסוימת אל הקורבן. כן נשקלת הסכנה המתונה לאלימות הנאשם והיעדר המלצה טיפולית משירות המבחן. בשקלול גורמים אלה אל מול הנסיבות החמורות של העבירה, גזר השופט על הנאשם 38 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר על תנאי של 12 ו-6 חודשים, בהתאמה, בגין עבירות ועוון בעלות אופי אלים, שירוצו אם יבוצעו בתוך 3 שנים מיום שחרורו. בנוסף, חויב הנאשם לשלם לנפגע פיצוי בסך 25,000 ₪, שישולם בתשלומים חודשיים. השופט ממליץ לרשויות שב"ס לבחון את התאמתו של הנאשם לניהול אלימות במהלך מאסרו. פסק הדין מסתיים ביידוע הנאשם על זכותו לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 יום ומיום 30.10.2013.