ע"א 19182-10-19

תקציר

המקרה סובב סביב כתב ערבות ופרשנות תוכנו. בית המשפט מגיע למסקנה כי המכתב אינו כולל סעיף פיצוי מוסכם, ואין לפרשו כאומר כי על גני דוד לשלם לחאן אילת 2.5 מיליון שקל. המסמך כולל שתי התחייבויות, שתיהן תלויות בהפרה מצד מצלר – דבר שאינו מוטל בספק, אך הפרה זו אינה מטילה על גני דוד פיצוי מוסכם נוסף כאמור בהסכם המכר, שכן בכתב הערבות לא מוזכרת התחייבות כזו. גם התביעה לתשלום כאמור לא צוינה בתביעה המקורית, ונראה כי הייתה בדיעבד, ועל כן היא נדחית. בנוסף, בית המשפט קובע כי מצלר ביצע רק הפרה יסודית אחת, ולא שתיים כפי שטען חאן אילת. לאור ממצאים אלה, ממליצה השופטת לקבל את ערעורה של גני דוד, לדחות את ערעורה של חאן אילת ולחייב את חאן אילת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. פסק דינה של השופטת שבח מוסכם על השופטים אטדגי ועמית-אניסמן, וההחלטה מתקבלת סופית.