בש"פ 240/11

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המתאר עבירות מין שונות ומעשי אלימות שבוצעו לכאורה כלפי בת זוגו במשך תקופה של כשנתיים. המדינה ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים. המערער אמנם לא ערער על קיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש להשתחרר בתנאים מסוימים בשל מה שלטענתו היה חולשת הראיות הנוספות מעבר להצהרותיה של בת זוגו. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו אך הורה על תסקיר בדבר האפשרות להחזיקו במקום אחר מאשר במשמורת, דבר שלא הומלץ על ידי שירות המבחן בשל הסיכון לפגיעה חוזרת וחשש לשלום בת זוגו של המערער. בית המשפט הסכים עם שירות המבחן והורה על מעצרו. החלטה זו נתונה עתה לערעור, כאשר המערער טוען כי קיימת חולשה ראייתית בתיק וכי יש לבחון חלופת מעצר. עם זאת, לאחר בחינת נימוקי הערעור נמצא כי המערער אינו חולק באמת ובתמים על קיומן של ראיות לכאורה, והחולשות הנטענות בחומר הראיות הן עניינים שיש לברר בתיק העיקרי. זאת ועוד, הכחשתו של המערער את האישומים נגדו אינה יכולה למנוע ממנו באופן אוטומטי להשתחרר בחלופה. עם זאת, המלצת שירות המבחן, המבוססת על מספר גורמים, ובהם אופיו של המערער והסיכון הנשקף ממנו למתלונן, משכנעת. מכאן, שאין מקום לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער, מה גם שבית המשפט הותיר את האפשרות לעיון חוזר פתוחה. הערר לשחרורו נדחה, וההחלטה להחזיקו במעצר עד תום ההליכים מתקבלת.