פ"ה 29957-04-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצוי כספי של עובדת נגד מעסיקה, מועצת העירייה. התובעת, אם חד הורית לשניים שעבדה במחלקות התקשורת והמוקד של המועצה, טענה כי המועצה ביקשה לפטר אותה או להעביר אותה מתפקידה בשל שיקולים לא ענייניים הנובעים מחייה האישיים, ולא כחלק מתהליך התייעלות כללי כפי שטענה המועצה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי כוונת המועצה לפטר או להעביר אותה לא התבססה רק על צרכים ארגוניים לגיטימיים, אלא גם על שיקולים זרים. מהראיות עולה כי תהליך ההתייעלות כוון אך ורק לתפקידו של התובע, בעוד שעובדים אחרים באותה מחלקה לא נפגעו. יתר על כן, ההחלטה לפטר את התובע התקבלה בטרם יצאו לפועל תוכניות כלשהן למיקור חוץ, ולאנשים שנבחרו לתפקידי מיקור החוץ היו קשרים עם ראש העיר. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי הסיבה האמיתית לפעולות המועצה הייתה רצונה של אשת ראש העיר להרחיק את התובע מבעלה, בשל קשרי העבר של התובע. מעורבותה של האישה, לצד ההשפלות שחוותה התובעת במקום העבודה והפגיעה בשמה הטוב, הביאו את בית הדין למסקנה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. למרות שפסק לטובת התובעת, בית המשפט לא הורה על הפיצוי הגבוה שביקשה, ובמקום זאת פסק לה פיצויים בסך 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש, לצד 3,000 ₪ הוצאות משפט. החלטה זו התקבלה מאחר שהתובעת עדיין עובדת במועצה, הנתבע ניסה למצוא עבורה פתרונות, והתובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לחלק מטענותיה. הסכום היה אמור להיות משולם תוך 30 יום, אחרת הוא יצבור ריבית. לשני הצדדים הייתה אפשרות לערער על החלטת בית הדין הארצי לעבודה.