ע"פ 7881-06-22

תקציר

לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא, הגיעו השופטים למסקנה כי יש לקבל את הערעור. הם מצאו כי שגה בית משפט קמא ביישום המבחן התלת-שלבי לבחינת ראיות נסיבתיות. השלב הראשון של הבדיקה כולל בחינת כל ראיה לגופה. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי טביעת נעל שנמצאה בזירה סיבכה את המשיב השני בפריצה. השופטים הסכימו גם עם הערכתו של בית משפט קמא את שיחות הטלפון בין המשיבים ואת משקלן של ראיות אלה. במעבר לשלב השני של הבחינה, נבחן מכלול הראיות על מנת לקבוע אם יש בה כדי להפליל את המשיבים בביצוע העבירות. השופטים הסכימו עם טענת התביעה כי הראיות, שנבחנו יחדיו, יצרו מרקם צפוף ומפליל. בכלל זה טביעת הנעל, פטיש המזחלת שנמצא ברכב, התנהגותם ובגדיהם של המשיבים והשקרים שסיפרו במהלך חקירת המשטרה. השלב השלישי של המבחן מחייב את המשיבים לספק הסבר חלופי לראיות, תוך העלאת ספק סביר לאשמתם. השופטים הגיעו למסקנה כי הסברי המשיבים אינם הגיוניים או אמינים ולא שללו את הראיות המפלילות. לפיכך, הם מצאו את המשיבים אשמים מעבר לכל ספק סביר בכל העבירות בהן הואשמו בכתב האישום. לאחר מכן הוחזר התיק לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין.