ת"א 31802-05-18

תקציר

התובע, המייצג את עיזבון המנוח, תבע את הנתבעים בגין אי העברת מניות החברה כמוסכם. התובע ביקש להחזיר את הכספים שהועברו לחשבון החברה לצורך רכישת המניות, בטענה שהם חלק מהתמורה עבור המניות. הנתבעים טענו כי הכסף הוזרם מרצון כדי למנוע את קריסת החברה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הכספים אכן נועדו לתשלום עבור המניות. היא התבססה על מסמכים והודעות שונים המעידים על כוונת המנוח לרכוש את המניות, לרבות מיילים מעורך דינם של הנתבעים המפרטים את התנאים להעברת המניות. עוד קבע בית המשפט כי התנהלות הנתבעים – העברת כספים מחשבון החברה לעצמם – מעידה על כך שהכספים לא נתרמו. השופט מתח ביקורת על אמינות הנתבעים, והדגיש חוסר עקביות בעדותם ובתצהירם. הם גם לא סייעו באיתור עד מפתח לתובע. בית המשפט קיבל את הטענה כי הנתבע הרוויח כלכלית מהכספים שהוזרמו, גם אם לא הפחיתו את ערבויותיו האישיות כפי שטען התובע. בקשתו של הנאשם להביא ראיות נוספות נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי מדובר בניסיון להעלים חלק מהמסמכים ולא היה צורך להגיע למסקנות דלעיל. לתובע נפסקו 60,000 ₪, בצירוף ריבית סטטוטורית והוצאות, ואילו תביעות בגין אובדן רווחים ועוגמת נפש נדחו. לנאשמים ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, עם זכות ערעור.