בר"מ 7332/21

תקציר

אזרח ישראלי (המשיב מס' 1) ואזרח חוף השנהב (המשיב מס' 2) הגישו בקשה למעמד משותף בישראל בשנת 2012 ושוב בשנת 2018, ושניהם נדחו בשל התרשמותן השלילית של הרשויות מכנות הקשר ביניהם. לאחר ערעורים לבית הדין לעררים ולאחר מכן לבית המשפט לעניינים מנהליים, פסק האחרון לטובת המשיבים, קבע כי החלטת הרשויות אינה סבירה, והורה על שדרוג היתר המשיב ל-א/5, החל מיום 29.12.16. רשות האוכלוסין וההגירה פנתה לבית המשפט העליון בבקשה לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, שנדחתה. הרשות טענה כי להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הייתה השפעה משמעותית והיא חרגה מתפקידה של ערכאת ערעור, אך שופט בית המשפט העליון קבע כי החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים נעוצה בנסיבות הפרטניות של המקרה ולא יצרה תקדים, ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. יתר על כן, השופט לא הסכים כי פסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים פוגעת בהליך המדורג, וציין כי הוא אינו מייתר את הצורך בבדיקות ביטחוניות ופליליות. משכך, נדחתה בקשת הרשות, והיתר המשיב לא שודרג.