בר"ע 43850-05-18

תקציר

בית הדין דחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין פגיעת העבודה של המערער. הוועדה קבעה בעבר כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ומשכך לא פסקה נכות נוספת. המערער טען כי מגבלתם בתנועות הברכיים מהווה נכות נפרדת וכי החלטת הוועדה גרמה לאפליה. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטתה המקורית של הוועדה. קביעה זו התבססה על כך שהגבלת התנועה של המערערים נבעה מהפגיעות שבגינם כבר נקבעה להם נכות ולפיכך היוותה פיצוי כפול. בית המשפט פירש את החקיקה הרלוונטית כאוסרת על נכות כפולה בגין אותה פגיעה, והמערערת לא הביאה ראיות למגבלות תפקודיות שונות המצדיקות פיצוי נוסף. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי הוראת פסק הדין הקודם לדון שוב בעניינו של המערער אינה מחייבת את הוועדה להגיע למסקנה שונה. לפיכך דחה השופט את הבקשה, אישר את החלטתה המקורית של הוועדה והורה כי הבקשה תיעשה ללא הוצאות שייפסקו למי מהצדדים.