ת"פ 2330-01-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרת העבירות הקשורות לגניבת רכב, פריצה ונזק, תוך שימת דגש על הפגיעה הנפשית והסכנה לביטחון הציבור שהן מציבות, המצדיקות ענישה מחמירה. בית המשפט מכיר בתכנון המוקדם ובציוד הכרוכים בעבירות אלה, דבר המצביע על מקצועיות ועל הצורך בהרתעה. פסק הדין מתייחס גם לתקיפת שוטר באחד המקרים, ומדגיש את כוונת המחוקק להעניש בחומרה על מעשים כאלה. לכל מקרה קובע בית המשפט טווח ענישה, בהתחשב בפסקי דין קודמים בעבירות דומות. במקרה הראשון, שעניינו קשירת קשר וגניבה בפועל, הטווח נקבע על 12 עד 30 חודשי מאסר. התיק השני, של ניסיון גניבה והפרעה לשוטר, מקבל טווח של 8 עד 27 חודשים. התיק השלישי, עם סעיפים מרובים של קשירת קשר ופירוק חלקי רכב, מקבל טווח של 19 עד 37 חודשים. בית המשפט מדגיש את אופיין המאורגן והמתוכנן של העבירות, את הפגיעה המשמעותית בבעלי הרכב ואת שכיחותן של עבירות מסוג זה, ומפנה לעמדה קשוחה. תוך הכרה בהסדרים שנעשו עם חלק מהנאשמים, בית המשפט לא יחרוג מטווחי הענישה שנקבעו בשל היעדר המלצות טיפוליות ואי שיתוף הפעולה של הנאשמים. העונשים הספציפיים בטווחים אלה נקבעים בהתבסס על נסיבותיו של כל נאשם, התנהגות אנטי-חברתית וכשל מוסרי. בית המשפט שואף להטיל עונשים מרתיעים, לרבות סנקציות כספיות כגון קנסות ופיצויים לקורבנות. האחרון נתפס כסעד אזרחי, שאינו תלוי ביכולותיו הכלכליות של העבריין. בית המשפט מתחשב גם בצעירותם של הנאשמים ובטיעוניהם באשמה, ומציב אותם בקצה התחתון של טווחי הענישה המתאימים. בסיכומו של דבר, על נאשם 1 נגזרו בסך הכל 14 חודשי מאסר בפועל, לצד קנס, ופיצויים לקורבנות. גזר הדין כולל גם מאסר על תנאי והצהרת התחייבות. על נאשם 3 נגזרו 12 חודשי מאסר, גם כן קנס, פיצויים, מאסר על תנאי והצהרת התחייבות. פסקי הדין מתארים גם את לוחות הזמנים לתשלומים ואת ההשלכות על אי העמידה.