סע"ש 45186-04-18

תקציר

יורשיו של העובד המנוח, נביל מסודה, תבעו את מעסיקו על שכר והטבות שונות שלא שולמו. העובדת עבדה אצל הנתבעת קרוב לעשר שנים כעובדת ניקיון אך נפטרה באוגוסט 2017. היורשים תבעו פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, דמי הבראה והטבות נוספות. בית המשפט פסק לטובת התובעים אך לא במלוא היקף טענותיהם. השופטת קיבלה את הטענה כי אלמנתו של המנוח זכאית לפיצויי פיטורים כניצולה, אך מאחר והיא צורפה לתביעה שנתיים לאחר מות העובדת, תביעתה לפיצוייה של הלנה נדחתה על פי חוק. השופטת קיבלה גם את העובדה שהעובד עבד שעות נוספות וקיבל על כך תמורה מסוימת, אך חישובי התובעים לגבי שעות העבודה לא היו משכנעים. הראיות הראו כי העובד עבד במשרה חלקית וכי חישובי הנתבעת לפיצויי פיטורים על בסיס ממוצע של כל תקופת ההעסקה היו נכונים. בנוסף, קבעה השופטת כי העובדת לא עבדה בגופים ציבוריים, כטענת התובעים, ולכן לא הייתה זכאית להפרשות נוספות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה. התובעים היו זכאים לדמי הבראה למשך שבע שנים רטרואקטיבית משום שהעובד המשיך לעבוד גם לאחר כניסת הצו הרלוונטי לתוקף. השופטת קיבלה גם את תביעת התובעים לפדיון חופשה, אך חישבה את הסכום באופן שונה, בהתאם לשכרו הממוצע של העובד. בנוסף, השופטת מצאה כי הנתבעת שילמה בחסר את ההפרשות לפנסיה של העובד ב-301 ₪ והורתה לנתבעת לשלם סכום זה ליורשים. בית המשפט לא מצא פגמים בתלושי השכר המצדיקים פיצוי נוסף, ובסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 35,518 ש"ח, כולל ריבית והצמדה החל מספטמבר 2017, וכן הוצאות ושכר טרחה בסך 6,000 ש"ח.