ע"א 6936/09

תקציר

הערעור נדחה בעניינה של מערערת ילידת 1994 הסובלת משיתוק מוחין חמור, לכאורה בשל היעדר טיפול בסטרואידים בלידה, שנטען כי הוא מונע סיבוכים בלידות מוקדמות. בית המשפט בחן האם היעדר מתן סטרואידים מהווה רשלנות של הצוות הרפואי במרכז הרפואי סורוקה. בזמנו, השימוש בסטרואידים ללידות מוקדמות היה שנוי במחלוקת, והנחיות רשמיות של ה-NIH התומכות בשימוש בהם פורסמו רק לאחר לידתה של המערערת. בית המשפט המחוזי צידד במומחים הרפואיים שטענו כי הסירוב לתת סטרואידים עולה בקנה אחד עם הנורמות הרפואיות בשנת 1994 בשל חוסר ודאות לגבי יעילותם. עורכי דינו של המטופל טענו כי בית החולים לא סיפק הסכמה מדעת, ודן בחלופות שלא ניתנו עם טיפולים פוטנציאליים אחרים. עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר שקונצנזוס טיפולי חלופי היה קיים רק בדיעבד ושררה אי ודאות, לא הוכחה רשלנות או הפרה של חובת ההסכמה מדעת. השופט ריבלין הדגיש את חובתם האתית של רופאים לגלות טיפולים אלטרנטיביים מכוח דוקטרינת ההסכמה מדעת, אך קיבל כי אין חובה זו אם לא נחשפו בתי ספר טיפוליים משמעותיים. השופט ג'ובראן הסכים והדגיש את החשיבות של יידוע המטופלים לגבי פרדיגמות רפואיות חלופיות לקבלת החלטות אוטונומיות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט לא מצא רשלנות מעשית או כישלון בגילוי הסכמה מדעת במסגרת הנורמות הקונטקסטואליות של הטיפול.