ת"צ 23935-11-20

תקציר

פסק הדין מאשר הסדר פשרה בתביעה ייצוגית, בכפוף לשינויים מסוימים. הסדר הפשרה נחשב ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב באינטרסים של חברי הקבוצה. הסוגיה המרכזית בתיק נסובה סביב הנוהג של הנתבע לזכות פוליסות בכספים שנגבו ביתר עקב פרויקט השבחה, מה שהוביל להגדלת רכיב החיסכון בפוליסה. התובעים טענו כי הנתבעת אינה רשאית לעשות כן ללא הסכמת המבוטחים וכי עליה להשיב את הכסף בתוספת ריבית. הנתבע, לעומת זאת, טען כי פעל כדין. בהתחשב בסיכונים ובסיכויים של המשך ההליך, בית המשפט מוצא את ההסדר, הכרוך בסעד חלקי ובשינויים רגולטוריים עתידיים, כחלופה הוגנת. יש לציין כי מנגנון הרגולציה העתידי מבטיח כי המבוטחים יקבלו הודעה במקרים של גביית יתר ותינתן להם האפשרות לפעול בהתאם. פסק הדין קובע גם את תנאי הסדר הפשרה בנוגע לתשלום פיצוי אישי לחברי הקבוצה שאינם מחזיקים עוד בפוליסה, וקובע סכום מינימלי של 100 שקל שיועבר לקרן לניהול וחלוקה. בית המשפט מאשר את המנגנון לתשלום סכום הפשרה ומדגיש כי ההסדר המוצע על ידי הצדדים הוא סביר ומאזן בין יעילות להוגנות. בנוסף, בית המשפט מורה כי סכום הפשרה ישולם בהפרשי הצמדה וריבית, למרות שתיקת הצדדים בעניין זה. פסק הדין מתייחס גם לסוגיית הרגולציה העתידית, ומאשר את הצעת הצדדים להסדר מדורג המבחין בין מצבים פרטניים למערכתיים של גביית יתר. כמו כן, בית המשפט מחליט שלא למנות בודק, בהתחשב בקבוצה הקטנה יחסית ובסכומים המעורבים, ובמקום זאת מסתמך על דו"ח המבקר הפנימי. באשר לגמול המבקש ושכר טרחת עורך דין, פוסק בית המשפט 20,000 ₪ בתוספת מע"מ למבקש ו-100,000 ₪ בתוספת מע"מ לבא כוח המבקש. הסכומים מוצדקים בחשיבות הנושא ובמאמצים שהושקעו בתיק. פסק הדין מסתיים בקביעת לוח הזמנים והנהלים להכרזת הצדדים על עמדותיהם בנוגע לשינויים המוצעים ולגיבוש סופי של הסדר הפשרה. ההחלטה מהווה פסק דין שניתן לערער עליו, והצדדים נדרשים לפרסם מודעה בדבר הסדר הפשרה שאושר.