ע"א 10859/07

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על עסקת מקרקעין שנויה במחלוקת, ובסופו של דבר מגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור. בתחילה, הייתה אינדיקציה מספקת לכך שהצדדים מתכוונים להתקשר בעסקה לאחר שהסכימו על פרטים עיקריים כגון אופי הנכס, סכום התמורה ונטל המס. עם זאת, המקרה דרש הערכה אובייקטיבית של כל הנסיבות, כולל התנהלות לאחר הסכם והחלפת מסמכים, כדי לקבוע אם נכרת חוזה מחייב. עיקר המחלוקת נסובה סביב חובת פינוי דייר מהנכס. בעקבות קבלת נטל המס על ידי המשיב ואחיו, עלתה סוגיה חדשה במכתב המזכיר את האחריות לפינוי דיירים, המציעה חריגה מהתנאים המקוריים שפורסמו במכרז. חריגה זו מתנאי המכירה "כמות שהם" לא אושרה על ידי המערערת, וחילופי טיוטות חשפו סוגיות לא פתורות הנוגעות לפינוי דיירים. התכתבויות בין נציגים משפטיים הראו כי למרות התקדמות בתנאים אחרים, מעולם לא הושגה הסכמה בנושא קריטי זה. הטיוטות כללו תנאים הכפופים להסכמה נוספת, בעיקר בנושא פינוי דיירים, עמדה שחוזקה על ידי התעקשותו של בא כוח המשיב ותקשורת פנים-משפטית שבאה בעקבותיו. היעדר עדות מצד המשיב ונכונותו בסופו של דבר לקחת אחריות על הפינוי לא פתרו חוסר הסכמה זה. פסק הדין מדגיש כי מחלוקת זו בדבר חובת הפינוי היא עקרונית ואינה ניתנת להתייחסות במנגנונים משפטיים משלימים, ומובילה למסקנה כי לא נכרת הסכם מחייב בעת נסיגת המערערת מהעסקה. משכך, הופכת ערכאת הערעור את קביעתו הראשונית של בית המשפט המחוזי בדבר הסכם מכר מחייב.