תפ"ח 1045/05

תקציר

הנאשם הואשם ברצח בכוונה תחילה של חברתו, ליליה סטיפננקו. בכתב האישום צוין כי הנאשם עבר לגור עם המתלוננת ושני ילדיה מספר שבועות לפני הרצח. הנאשם חנק את הקורבן למוות בשנתה בשל חשדו כי היא בוגדת בו. ההגנה טענה כי המתלוננת נהגה להתגרות בנאשם לעיתים קרובות, דבר שגרם לו לאבד שליטה עצמית ולחנוק אותה. עם זאת, התביעה טענה כי הקורבן ישנה כאשר הנאשם חנק אותה וכי לא הייתה כל התגרות. בית המשפט הסכים עם התביעה, וקבע כי טענת הנאשם להתגרות אינה נתמכת בראיות. מעדותו של הנאשם עצמו ומהודאותיו בפני עדים עולה כי פעל בדם קר ובשליטה מלאה על מעשיו. בנוסף, בית המשפט מצא כי גרסתו של הנאשם לאירועים אינה עקבית וסותרת ראיות אחרות, והוא שיקר במכוון במהלך חקירתו במשטרה. השופט הגיע למסקנה כי התביעה סיפקה ראיות מספיקות לכוונה מוקדמת והיעדר התגרות, והנאשם הורשע ברצח ונידון למאסר עולם.