ת"א 23249-11-16

תקציר

בית המשפט מצא כי פרסומי הנתבעים ייחסו מעורבות קיצונית, חמורה ולא מוכחת בפעילות פלילית לתובע, עורך דין לשעבר במועצה מקומית. הפרסומים, שבוצעו במקביל והחריפו בטון ובחומרה, היוו לשון הרע. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא פעלו באופן סביר או עיתונאי בגישתם, ולא העניקו לתובע זכות תגובה. יתר על כן, הנתבעים לא התנצלו ולא הסירו את הפרסומים, אלא התעקשו שהם מדויקים. אמנם, שמו הטוב של התובע לא היה בלתי מוכתם לחלוטין – דו"ח מבקר המדינה מתח ביקורת על התנהלותו כיועץ המשפטי של המועצה המקומית, וגם בית המשפט מצא דופי בחלק ממעשיו – אך חומרתם והיקפם של הפרסומים חרגו מהביקורת שהוטחה בו. כמו כן נשקלה התנהלותו של התובע עצמו במהלך ההליך, שהתאפיינה בהאשמות קיצוניות שהוטחו בנתבעים. בית המשפט קבע כי התנהלות זו יכולה להילקח בחשבון בעת קביעת גובה הפיצוי, במיוחד כאשר נראה כי התובע היה מודע לכך שהוא יהיה חסין מפני תביעת לשון הרע בגין התבטאויותיו במהלך המשפט. בסופו של דבר, בהתחשב במכלול הנסיבות – לרבות האינטרס הציבורי בהבעת ביקורת על התנהלותו של התובע בתפקיד ציבורי, היעדר יושרה עיתונאית מצד הנתבעים והמוניטין של התובע עצמו – פסק בית המשפט לתובע 25,000 ₪ עבור הפרסום הראשון, ו-60,000 ₪ עבור כל אחד מהפרסומים האחרים, בנוסף לשכר טרחת עורך דין. הסכום הכולל שהוענק היה 145,000 ₪.