ס"ע 29295-01-13

תקציר

לאביו של התובע ולנתבע הייתה שותפות בתחנת דלק. לאחר פטירת האב המשיך בנו לנהל את התחנה. בהמשך התגלע סכסוך בין הצדדים, שהוביל להתדיינות משפטית במשך מספר שנים בנוגע לניהול התחנה ולפירוק השותפות. התובע טוען כי עבד כשומר לילה בתחנת הדלק בין השנים 1997-2006 ולא שולמו לו שכרו או פיצויי הפיטורים לאחר פירוק השותפות. בינתיים, תחנת הדלק עברה שינויים ניהוליים שונים. התובע טען כי הוא עובד השותפות ולכן זכאי לתשלומים מסוימים מהנתבעת, שהייתה מעסיקתו. הנתבע הכחיש זאת וטען כי התובע היה שותף ולא עובד, וכי הוא אינו אחראי לתשלום שכרה או פיצוייה של התובעת. בית הדין בחן את טיב היחסים בין הצדדים ומצא כי התובע אכן היה עובד ולא שותף, וכי הנתבע היה מעסיקו. לפיכך, הנתבע היה אחראי לתשלום זכויותיו של התובע. עם זאת, התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בשכרו הנתבע, ולכן חישב בית המשפט את זכויותיו על בסיס שכר המינימום. לתובעת נפסק מחצית מהשכר עבור החודשים אוקטובר 2005 עד מרץ 2006, בסך 10,005 ₪, וכן פיצויי פיטורים שחושבו לפי 14,450 ₪. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 3,000 ₪. פסק הדין נטה לטובת התובע, ולנתבע ניתנו 30 יום לציית, עם אפשרות לערער על ההחלטה בבית המשפט האזורי נצרת תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.